מיחה וחמינו

זוג יונים

ליצחק ואשתו רחל נולדו בשנים הראשונות שני ילדים  מיחה (מיכל) ומאיר (מירו).    לאחר מכן באה מרים לאוויר העולם.

שלמה וזמרדה (סמדר) התברכו בשני צאצאים ראשונים, מאיר (מירו) ומיחה (מיכל),  ואחריהם נוספו פורטונה, רחמים וורדה.  

מאיר בן שלמה תתאהב ברחל, בת הרב אהרון ומיחה בת שלמה הסתכלה בעיניים נוצצות ברחמין בן כמוס בוכניק, חתיך מקומי נחשק.

ואילו לשני בני יצחק היו תכניות, שבח לשם, כמו צעירים אחרים  התאהבו בבחירי ליבם., וכשהלב בוחר, האהבה בוערת, וכשהאהבה ניצתת, נהרות לא ישתפוה.  

 

  מיחה וחמינו

מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.. .  שיר השירים ח'ז

מיחה לא זכתה ללמוד בבית הספר  כשאר הילדים, אלא יום אחד בלבד. בעצת נשמה טובה, אשר המליצה לאימה לשלוח אותה ללמוד מקצוע.                                             .

 – קחי אותה למועלמה (מעסיקה), שתלמד לעבוד ויהיה לה משלח יד. מה תעשה בבית הספר ? היא תהיה מיסטרה (מורה? (

 כך, מיחה בשובה ביום הראשון מכיתה א', נתבשרה לתדהמתה שהיא לא תמשיך בלימודיה, אלא תישלח להיות שוליית טבחית. היא עשתה ימים כלילות בבית עשירים ומקצוע הטבחות היה שגור בידיה ובראשה, כמין משנה טבע.

רחל אשת יצחק, באה בהצעה לגיסה שלמה, שימו לב - לא פחות ולא יותר, שידוכי חליפין  : מיחה למאיר ומאיר למיחה.  שלמה, אדם שש ושמח בחלקו, אוהב לספר ולשיר, ישב תמיד בחברה טובה ואוהדת,  הבטיח לחשוב על הנושא, ממילא לא הייתה דחיפות מיוחדת לתת הסכמה מיד וכך ההחלטה נדחתה שוב ושוב... 

 גדלו הילדים ועם חלוף השנים, גברה תשוקתה של רחל להשיא את בתה ובנה, מיחה ומאיר. היא  ביקשה לממש את משאת נפשה, נישואים כפולים. מצד השני,  ארבעת הבנים והבנות  משני הצדדים, באין הסכם מוקדם בין האבות, שמו את יהביהם לכיוונים אחרים.

כאמור מיחה התאהבה בחמינו וזה החזיר לה אהבה. היא הייתה בת  16 כאשר פרחה בלבה האהבה, הוא היה בוגר ממנה בשנתיים. אולם  הוריה  חשבו שהיא צעירה עדיין  ואסרו עליה את הקשר עם הבחור היפהפה, וכך חלפו עברו חמש שנים, מבלי שנפגשו.                                  

  

חמינו היה יתום מאימו לואיזה (שקד) מגיל חמש. דודו  רות, נשואה ללא ילדים לקחה אותו תחת חסותה יחד עם שלושת אחיותיו ושמששה להם כאם. ארבעה האחים,   חמינו, פורטונה, ז'יני ורבקה חיכו עד הליל לשובו של  האב כמוס, מעבודתו במרבק. הוא נתן לדודה רות את רוב משכורתו, לפרנסת ילדיו . .

 חמינו  החליט לעזוב את בית הספר, לטובת מקצועות השרברבות והפחחות כדי לעזור בפרנסת הבית. דודה רות לא התנגדה, שכן הפרוטה לא הייתה מצויה בשפע בכיסה.  כך במרוצת השנים הפך חמינו לבעל יכולות גבוהות באומנויות בהן עסק. גם נשאר לו כסף לצרכיו, לאחר שמסר לדודתו את התקציב למחייה. בכסף הזה התלבש בטוב טעם ומשך תשומת לב רבה. בנות הסתכלו עליו בערגה, אבל עינו בהקו רק במראה של מיחה, עת חזרה לבית הוריה. הזמן עבר, וכולו געגוע לזאת שמנעו ממנו לפגוש. 

   

   היו ארבעה חברים : שמעון ז'חא, יצחק גנץ , ללו הקונדיטור הפוזל  וחמינו (שִילוֹחַ).  הם בילו וטיילו יחד וגם שמשו כמיליציה יהודית בעיר. הם הסתובבו ברחובותיה.  הם בילו וטיילו יחד וגם שמשו כמיליציה יהודית בעיר. הם הסתובבו ברחובותיה הצרים של המדינה ופקחו עיניהם שלא יאונה שום רע ליהודי, ליהודיה, לילד ולחלש ללא הבדל דת, גיל ולאום. לא אחת חשו בריונים את נחת זרועם של שומרי החומות.

 הם זכו לכבוד והערכה, הן מהיהודים והן מהמוסלמים והנוצרים. כל אחד ידע שהם לא יפעילו כוח ללא צורך, לכן פרגנו להם על הכול והעריצו אותם, כולם ביחד וכל אחד לחוד. לחמינו כמו לחבריו, הייתה לחמינו  הילה מעל הראש וכל אחד הסתובב למראהו. זהו האיש שאהבה מיחה, גבר שכל אחת רצתה, אבל לבו פעם עבור מיחה ,נושאת חלומותיו.       

   

 בבית משפחת היהודים האמידים, רכשה מיחה חוץ מתורת הבישול, מידות טובות, ידע רב בהכנסת אורחים, ארגון מסיבות ואמנות ניהול שיחה. היא הייתה במרכז העניינים.היכן שישבה, מסמר  כל מפגש, כל העיניים היו צמיד נשואות אליה  והאוזניים קשובות לה. דבר אחד חרה לה והעיק עליה חוסר השכלתה, שכן ישבה בבית אנשים משכילים משועי העיר (חור בהשכלה : בגיל 51 אחלה ללמוד קרוא וכתוב והיתה תלמידה למופת ביחד עם נכדותיה). 

 שם בשעות הפנאי למדה לנגן בכלי פריטה כגון מנדולינה וגיטרה.

 במלאת  לה עשרים ואחת, הציעו לה נישואין אורחים מאלג'יר, עבור בנם שלא היה נוכח במפגש. הביקושים האלה הביכו את הורי מיחה וגרמו להם להסס. על כן, דחו את הזמן  למחן תשובה סופית למבקשים.. סיבת התלבטות נבעה מהריחוק הבת מהוריה, שנישואין כגון אלה, יגרמו. כיצד יוודע להם אם  הבת שלהם לא מרגישה טוב או חס וחלילה אם החתונה לא עולה על דרך המלך ? אם הבעל חס ושלום אלים, כיצד ידעו ? שאלות, שאלות ? ואין עליהן תשובות. 

היות וכך, החליט מירו אחיה של מיחה שבמצב כזה, עדיף להתגבר על התנגדות הוריו לקשר של בתם עם חמינו היפה  –  לפחוות הוא נמצא פה, ולא בסוף המגרב  – , על כן עליו לעשות מעשה. הוא יצא לחפש אותו וכשפגש אותו אמר לו :

  –  חמינו ידידי היקר, אני אף פעם לא התנגדתי לקשר שלך עם אחותי...

–  לא הערמת אבני נגף, אבל מצד שני שמרת על שוויון נפש שלא עזר לנו במאומה.

–  כי עוד לא הגיעה השעה. מיחה הייתה בת 16.  צעירה מדי לקשר רומנטי. הרגע הנכון הוא כעת.. באו לבקש את ידה עבור בחור מאלג'יר.  אם היא תלך, איבדת אותה לתמיד. שחק אותה עכשיו רחמין,  לך תילחם., אני מחזיק לך אצבעות.

לבו של העלם  פועם בחוזקה, חמינו הכואב הלך להמתין לאהובתו. אם יש משהו לעשות, זה מיד או לעולם לא. הוא וניגש אליה בצאתה מן העבודה.

 – מיחה, אני אוהב אותך...

  – הוריי אוסרים עליי לדבר עמך..

– זה מאוד חשוב, אהובתי. העתיד שלנו מונח  על כף המאזניים. את מסכימה להתחתן עם נתין זר, כשאני מת להינשא לך ?

 –לא אנשא לו.

–  את אוהבת אותי ?

–   התשובה ידועה לך...

 –    תגידי כן, נלך לרבי להתחתן...

–  חמינו, לך לאבי ותבקש את ידי...  אין לך מה להפסיד.

–  אלך אליו  בעת מנחה, שעת רצון.  תני לי נשיקה...

– לך, שובב ! לא חיבוק ולא נשיקה, עד יום הכלולות !

כשהשמש פנתה מערבה וקרניה הפכו מעודנים,, כאשר הצל כיסה את קירות הבית באריאנה,  חמינו נכנס לבית שלמה אלוש המכונה אל-מרעאווי, שכן נהג לתור בעיר מרעאווה בפאתי לוב לשם מסחר.

שלמה יושב ליד כוסית בוכה ונוגס בכיף מכעבורה, שמח וטוב לב. חמינו פונה אליו כאמור  בשעת רצון, יום שישי אחרי הצהריים, די  זמן  לפני  כניסת השבת...                         

– על סאלמה יה עמי ! שלום דודי.                                                     .  

  –  עליק אל סאלם, יה אולדי. אמה ריח ז'בק ? עליך השלום ! איזו רוח טובה אביאה אותך עד הלום ?  ?                                                               

  –   יה זמרדה, תביאי לנו עוד קציצות. תשתה איתי כוסית בוכה ? הקציצות של זמרדה מיוחדות. אתה גדלת בלי אימא, המנעמים של השולחן בודאי חסרים לך ?

  – עמי ! אני בטוח שהקציצות של עמתי זמרדה נהדרות.. אנגוס בהן בשמחה. אולם מנעמי השולחן לא יחסרו לי בעתיד הקרוב.

 אנחאב בנתק מיחה, יה עמי. אנחאב אנזואז עליה. דוד ! (פניית נימוס). אני אוהב את בתך מיחה. אני מבקש להתחתן עימה.

באותו הזמן, מיחה טיפסה על הסולם ועלתה על הגג, כדי לעקוב אחר השיחה. מקרוב. וכמו כנרית על הגג, נטלה מנדולינה בידה והחלה לנגן. סבא שלמא  שמע את הניגון ואמר :

   –   כנראה, השכנים שיש להם טריסיטי (חשמל) הדליקו את הרדיו ?  אשמע, יה חמינו ! שמע נא חמינו !  מוסיקה יפה.

חמינו שראייתו טובה וניחן בעיני חתול, הבחין באהובתו התחבאה ומנגנת...

–   יה עמי, נראה לי שמלאכי השרת  מקדימים את בואם בכוונה לכבד אונו בנוכחותם...

–   אם מלאכי השרת מכבדים את ביקורך בכזה אופן, אני מסיר מיד את התנגדותי לנישואים שלכם חמינו ומיחה.  תבורך בני.

ייְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם

 כאמור הייתה שעת רצון, ואולי חשש ז'די שלמה (מומו) לתת את בתו לאיש הגר במרחקים, באלג'יריה, על גכל פנים הקסם עבד והוא ענה לבקשת העלם :  

 –  חמינו, תזמין את אביך ואת דודתך לפה, ונעשה סידורים ונקבע דרכים שיובילו לחופתכם ! קח כוסית קודם ! לחיים ! לחיי האירוסים ! מדוע לא תשבו איתנו לקבלת שבת, הערב ותסעדו איתנו ? זמרדה ? בואי לחגוג איתנו, יום גדול מתחיל עכשיו.

הניגון של המנדולינה, היה נוגה במקצת בתחילה, אבל הלך והפך עליז יותר ויותר במהלך השיחה. כשהסבא אמר את משפטו האחרון, הצליל גבר וקרע את השמיים התכולים.    מהחדרים נשמעו הילולים (ז'ג'רטות)  ממושכים...

 – שנואה ! אולד אלכלב ! מה קרה, סקרנים ! אתם מקשיבים לשיחה  ?עכשיו ?

מיחה וחמינו נישאו והיו מאושרים יחדיו. הם גרו  כעבור זמן מה בביתו של סבא שלמה וסבתא זמרדה  אשר נדדו דרומה.