פרשת לך לך

/he.wikisource.org/wiki

{א} וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל-אַבְרָ֔ם לֶךְ-לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ: {ב} וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַֽאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַֽאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶֽהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה: 

פרשת לך לך, למנוחת אבי רחמין בוכניק ז“ל

עליית הוריי ובני משפחתי ארצה התעכבה חמש שנים, מיום הגיעי ארצה ועד שנפתרה הבעייה, ברוך השם. 

בשנת 1956 עליתי ארצה, במטרה להגשים שאיפה חלוצית, להתיישב בארץ ישראל. אז, בהיותי בארץ, נודע לי שבני ביתי מסורבי עלייה מכיוון שאבי הגיע לגיל 45, - תכתיבי הסוכנות היהודית לעלייה סלקטיבית גרסו שבן 45 אינו יכול לפרנס את משפחתו -, ועל כן אבי היה זקוק למסמך אפוטרופסות שלי, שבו אני מתחייב להיות עמוד התווך למשפחתי. נעצבתי והתעשתי. נעצבתי מפני שאבי הושפל, שכן בגיל הזה אדם נחשב צעיר ובמלוא אונו. התעתשתי, מפני שאני מסוגל להעניק למשפחתי את תרומתי : כבוד ההורים עומד מעל הכול, והכול חייבים לעשות, על מנת שכבודם לא יפגע. 

כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־השם אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ (שמות כ, יא)
 

החילותי לטפל בעניין באמצעות הקיבוץ בו שהיתי, פניתי למזכיר הפנים, ולזה הבא אחריו, ולשלישי במהלך השנים. בהיותי בשרות סדיר, נראה לי שזו הדרך. נאמר לי בכל פעם, שהנושא בטיפול ובפעם האחרונה שהוא הועבר לטיפולו של יו"ר המועצה האזורית . עברו שנים, עד שהמזכיר האחרון, אדם פשוט וישיר אמר לי בשבוע חופשה רגילה שלי, שהסמכות לנושא נמצאת בידי המזכירות הארצית של הקיבוץ המאוחד ולא בידי המשק עצמו. על כן, נסיעה לתל-אביב חשפה בפניי שבאופן עקרוני, על מנת לא לחזק את עמדת הסוכנות היהודית, הקיבוץ שמתנגד לעלייה סלקטיבית מסרב לתת מסמכים כגון זה שביקשתי, אפוטרופוסות.

הוצע לי לבקש מקרובי משפחה להתערב ועל בטוח העניין יסודר במהרה. ובכן נסעתי לדימונה לדוד מאיר. אבל בהיכנסי לביתו, פי נסתם ולא אמרתי כלום. מה אני ילד ? בן 21 מבקש עזרה מדודו ? איזה גבר אני ? לשאלתו של דודי, מה הביאני עד הלום, עניתי בסיפור לו ולדודה שהייתי במעבר ונכנסתי. למחרת, בדרך לקיבוץ, גמלה בי ההחלטה לעזוב ולעבור לעיר.

השם אמר לאברם : לך לך... בראשית, לך לך, פרק יב, א : 

וַיֹּאמֶר השם אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. 

ואילו אני שמעתי קול שמצווה עליי : לך ודאג למשפחתך. 

השחרור שלי מצה"ל התבצע בפברואר 1961. עוד לפני כן הודעתי על רצוני לסיים את הפרק הזה בחיי. אנשים הממונים על המשק הפצירו בי להישאר עד אחרי הגיזום של הנשירים. מכיוון שאין הרבה חברים בקיאים בגיזום נשארתי עד תום העבודה הזו שהסתיימה בעשירי לחודש מרץ. אז נכנסתי למזכירה החדשה וחידשתי את הודעתי. למזכירה, - זה היה יומה הראשון בתפקיד, שעתה הראשונה -, ואני באתי עם הבשורה הזו. היא פרצה בבכי. כנראה שאני אדם חשוב שלא ניתן לוותר עליו, ואף על פי כן, הייתי חייב ללכת ובהקדם, על פי קול שצווה עליי :

  לך לך מהמקום הזה אשר אהבת אל מקום אחר לחרותך למע אביך ואמך ושאר בני משפחתך... 

 עוכבתי עוד עשרה ימים, - בהם לא עבדתי -, והם נרשמו כימי עבודות חוץ, בסידור העבודה. ההמתנה הזו גרמה לי לחשוב שוב ושוב. מאוד אהבתי חיי קיבוץ. אני בעברי חניך תנועת הנוער "דרור", הייתי בין המובילים בגרעין ההגשמה שהצטרף לקיבוץ. כשרבים התחבטו בחבלי קליטה והתגעגעו למחמדי בית אבא על כל יתרונותיו, אני אמרתי דברים המיועדים להרים לחבריי את המורל ולשפר להם את מצב הרוח. נסעתי תכופות לבית אורן לבקש מהגרעין החדש ששכן שם להצטרף אלינו, על מנת להוסיף לחיי הברה יותר תסיסות.

לא הגדה רעיי... עברנו את מלחמת קדש בכרית שוחות להגנה, שרנו ביחד עם המנצחים : לא הגדה רעיי... נפגשנו עם גרעינים אחרים. עברנו סמינר קליטה באפעל בו למדנו על ארץ ישראל, ידיעת הארץ ושעתיים עברית כל יום. שעתיים לימוד העברית של אז לי משמש כבסיס לכתיבתי היום. מיד עם קליטתי הפכתי לאחראי על מחסן התבואות. אין לכם מושג עד כמה התגאיתי להרים על שכמי שקים מלאים שמשקלם נע בין חמישים ק"ג למאה וחמישים. נהגתי טרקטור ומאוד ניהנתי מהעבודה הפיזית, בדיוק כמו בזמן החלוצים הראשונים. הוכשרתי כמנהל חשבונות ולמדתי מכך על כל ענפי המשק, ערכתי מאזן בתום שנה לתכנית המשק. עשינו שרות צבאי בנח"ל, אבל עוד לפני כן התקבלנו כחברים וחגגנו את זה בטיול ברחבי הארץ. מדן ועד אילת, שם שכבנו לישון על חוף הים. היו זמנים חבר... 

אהבתי מאוד את חיי החברה, המסיבות ולא אשכח את שמחת כניסתנו לחדר האוכל החדש. וגם חגיגת העשור לקיבוץ. אז, כתב לנו אביגדור המאירי מחזה שהופק על ידי ועדת התרבות המקומית והשחקנים היו חברים שלנו ואנחנו עצמנו. איך אפשר לשכוח. עבדתי במטע הנשירים, למדתי לגזום, הוצעתי לצאת ללמוד בקורס למרכזי משק, לצאת ללמוד בסמינר למורים באורנים. ההצעות נדונו והתקבלו באסיפה הכללית.

כל עכבה לטובה

נו. היה לי טוב בקיבוץ, הסיבה של עזיבתי היא כיבוד אב ואם... כפי שתראו כל עכבה לטובה. הביטוי כל עכבה לטובה נושא עמו מסר מנחם ואופטימי : העיכובים בדרך סופם להביא ברכה. המילה עכבה היא מהשורש עכ"ב שפירושו עצירה, התמהמהות. הביטוי העברי מיוחס לחיד"א, רבי חיים יוסף אזולאי, בן המאה השמונה עשרה.

כיבוד אב ואם

בעשרה ימי העיכוב, נתבקשתי לקרוא, על מנת להתחזק את בטאון הקיבוץ המאוחד היוצא פעמיים בשנה, ושמו, מבפנים. אני הסתכלתי על מבפנים מבחוץ ובלעתי כמות גדולה של רומנים, מכל הבא ליד. כתבתי מכתב להוריי שאני עובר לגור בדימונה. ביום ראשון, 20 למרץ 1961, ארזתי את חפציי, נפרדתי לשלום מהחברים והלכתי לדרכי. ביציאה מחיפה לכיוון דרום חיפשתי טרמפ ועליתי על משאית מאחור. כעבור מספר דקות עלה לאותה משאית טרמפיסט נוסף אפריים בר-חיים, - לימים שגריר ישראל בדרום אפריקה -, הוא היה מוכר לי שנים : היה שליח בצפון אפריקה והכיר אותה היטב, הרבה יותר טוב מכל אחד מאיתנו. הוא ארגן את העלייה הבלתי ליגאלית ונכנס מספר פעמים לתוניסיה בשם בדוי. הוא שאל אותי על מעשיי, ואני סיפרתי לו את הכל מאלף עד תו. על ההורים והמשפחה שנשארה מאחור, מדיניות העלייה הבררנית של הסוכנות, על השנים שעברו ועל ההשש שבליבי על בטחון משפחתי.

- הסר מעליך דאגה יגאל יקירי. אני יכול לעזור לך ומיד. הסוכנות היהודית בשליטת הפועל המזרחי, אמר. יש לי חברים ביניהם. לגמרי במקרה, אני בדרכי לירושלים, היום אטפל בנושא.

תוך כדי, שלף פנקס ורשם נתונים, על פי הקראתי.

- תוך שבועיים יהיו לך בשורות טובות אמר המלאך הטוב שלי.

אני שואל אתכם : האם נפגשנו במקרה המלאך הטוב שלי ואני, באותו בוקר של 20 למרץ 1961, במשאית שנסעה דרומה ושנינו טרמפיסטים, יושבים מאחור ? האם במקרה עוכבתי עשרה ימים בקיבוץ עד שעזבתיו ? הכל מהגורל, ויש יד מכוונת. במקביל לנסיעתי דרומה, החלו הדברים לזוז. הנה כי כן, בתאריך 29 לאותו חודש החילותי לעבוד בכיתן-דימונה ובסופו של יום, התבשר לי שמשפחתי עלתה ארצה, לדימונה ואני פגשתי אותם, האחים בדרכי מהעבודה חזרה ואת ההורים בבית דודי.

אני מכיר תודה לאיש הדגול, איש המוסד לשעבר, אשר סייע בידי לפתור את הפלונטר הזה. בערב ט' בחשוון תשכ"ה אבי הלך לעולמו. הערב ים שני ט' בחשוון, אנו מתכנסים בביתי, כל המשפחה המורחבת בנים, בנות, חתנים כלות, נכדים ונכדות לתפילת השכבה למענך, אבי האהוב. אלה מילים אחדות על מנת לאמור עד כמה אהבתיך. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים והשם יתברך ישמרך בצל כנפיו. אמן.

באהבה רבה, אבא אהוב. לי צער רב שנפרדתי ממך חמש שנים תמימות...