עאמתי ביה מבשלת מלוכיה

עאמתי * ביה

דודה שלביה *- או כפי שכולם מכנים אותה  ביה - , הנה אישה ידענית.  היא למדה  בבית הספר היסודי  עד  לכיתה הגבוהה ביותר, Cours supérieur. בבית הספר דיברו צרפתית ובכיתה ענתה לשם Béatrice. ברם, בשכונה היא זכתה לכבוד והערצה תודות לכך שהיא לא רק ביקרה בבית הספר, היא גם זכתה  בתעודת גמר : Certificat d'études primaires.

היא לא הייתה היחידה, אבל בין הבודדות אשר זכו, בזמנים הרחוקים ההם.  

דודה ביה גרה לידנו, רק קיר הפריד שני הבתים שלנו. שני בתים תאומים-זהים, לאחד נכנסים מדרום ולשני מצפון. פרט לזה הם דומים לחלוטין. גם דודה ביה דומה לאימא אם לא במראה, לפחות באופי ובחוש ההומור.  שתיהן אהבו לפטפט ולקשקש יחדיו ולצחוק בקולי קולות, צחוקים מדבקים כאלה, שאני בן ה-10 כשמעתי אותן, צחקתי מבלי להבין על מה ולמה.  

 דודה שוכחת אי אילו פרטים...

יום אחד, דודה התלוננה שלא כהרגלה, שהיא שוכחת... 

- מרים אני הולכת למטבח ולא זוכרת מדוע נכנסתי.

- לא נורא, ביה, זה קורה מרוב עיסוקים...

- זה לא הכול, אני הולכת לשוק וחוזרת עם חצי מהמצרכים... במקום אני לא זכרתי מה רציתי לקנות.

- ביה, יש לי פתרון עבורך : הניר סובל הכול. תרשמי על ניר את רשימת הקניות שלך, אותה תשאירי פה  במגירה בארונית המטבח, ביחד עם העיפרון. 

- מרים, אני אשכח איפה הרשימה...

- לא תשכחי.  תקשרי מטפחת סביב שורש כף יד שמאל שלך.  בתוך המטפחת שימי פתק בו רשום מיקום הרשימה. כל פעם שתרצי לזכור איכן הרשימה, תפתחי את המטפחת.

- תודה מרים, מה הייתי עושה בלעדיך ?

האם העצות של אימא הספיקו לדודה ביה לארגן את סדר יומה ? נראה בהמשך.

דודה ביה מבשלת מלוכיה 

כמה ימים יפים עברו... ריח משכר עולה מביתה של דודה, הנחיריים שלי נפתחים לרווחה... דודה ביה קראה לנו מעבר לקיר המפריד. טיפסתי מהר על הסולם  לשאול מה רצונה, ומה היא מבשלת ?  

- ז'וז'ו בא לכם לאכול איתי מלוכיה ?

ירדתי במהירות הבזק את שלבי הסולם והעברתי לאימא את המסרון. שנינו אוהבי מלוכיה מושבעים.  אימא צעקה מעבר לקיר :

-  כן. אנחנו באים.

כן כל כך חזק, כדי להדגיש את רצוננו להשתתף בארוחה המגרה. דודה ביה טבחית טובה בדיוק כמו אימא ולאכול איתה, זה עונג לחך ואושר בכלל.  היא כל חמודה שבא לשבת לידה ולהקשיב...

ישבנו מסביב  לשולחן דודה ביה, אימא, שרה הבת של דודה ואני. בין שרה וביני הייתה חברות, כימיה  ומין שותפות של קונדסות כזו.

ובכן אכלנו, זה היה טעים-רצח. מה זה טעים. אימא מבשלת מלוכיה, אבל נראה שמלוכיה זו מיוחדת בטעמה...

דודה ביה מוסיפה לנו ואנחנו לא מסרבים, מנגבים עם לחם ונהנים.

- סחה * אומרת דודה המלומדת. המלוכיה טובה לבריאות, היא מצוינת להורדת לחץ הדם, טובה למחזור הדם. ובשקט לוחשת לאימא :

- היא טובה לסקס מרים...

שתיהן צוחקות.  שרה ואני פתחנו אוזניים...  הייתה לחישה, אבל שמענו.

- דודה מה זה סקס ?

- חמוד, זהו מדע שתלמד בבית הספר התיכון.

- גם שרה תלמד ?

- כנראה...

- סקס זה טוב ?

- כנראה...

- את אוהבת סקס דודה ביה ?

זה מדע, כל מדע מעניין אותי...

 -  ביה, יש לך מתכון חדש ? שאלה אימא, גם כדי להוציא את דודה ביה ממבוכה, וגם מפני שהאוכל ממש טעים...

- לא, המתכון הרגיל, יה עומרי *.

- היא טעימה מאוד. תני לי המתכון שלך, אולי תחדשי לי.

- מזהיבה שני בצלים גדולים חתוכים במעט שמן, עגבנייה עם חתך בצורת איקס, פלפל חריף, בשר באבא* שמן,  מלח, קימל, כוסברה יבשה, אבקת מלוכיה?

אחרי שהבצל הזהיב, אני מוסיפה את המלוכיה, הבשר חתוך, מוסיפה בגובה המצרכים את העגבנייה, המלח והפלפל. הטיבול בסוף הבישול.  

המלוכיה כל כך טעימה שחיסלנו כמעט הכול. דחפתי את המזלג שלי בתוך הסיר והעליתי גזר. אימא שלי התפעלה :

-  ביה, את מסתירה ממני ? את מוסיפה גזר למלוכיה ?

- בחיים לא. חיפשתי את הגזר הזה ולא מצאתי אותו ביחד עם חציל. שמתי אותם על קרש החיתוך והם נעלמו.

דחפתי שוב את המזלג ומצאתי את החציל אותו חיפשה דודה ביה. עיניה נפתחו לרווחה. לא ידעה מסכנה שהחציל והגזר סיימו חייהם בתוך סיר המלוכיה.

-  ואוו אמרו ביחד אימא ודודה, לא מאמינות.

מעודד מהמציאות האלה, דחפתי את המזלג שוב לתוך הסיר. משהו קשה עלה בחכה שלי. קשה ונוצץ.

-  צמיד צעקה אימא !

- הגורמט * שלי צעקה דודה ביה !

שרה ואני צחקנו לא מבינים את גודל הטרגדיה.  אימא סיכמה במילה טובה :

-  זו הייתה ארוחת גורמט *, 18 קרט. 

סנילית... 

מאותה הארוחה בלתי נשכחת, קלטנו שדודתנו היקרה החלה לאבד מהזיכרון באופן דרסטי.

ביאור מילים : 

עאמתי * : דודה שלי, מצד האב לעומת כאלתי דודה שלי מצד האם.   

דודה שלבייה * : יהודי טוניסיה אימצו שמות של דגים. שלביה הנה שלבה קטנה.

יה עומרי  * : חיים שלי, בשביל יקרירתי.

סחה * : לבריאות.

גורמט * : צמיד בשפה הצרפתית Gourmette.

ארוחת גורמט * :  ארוחת לאניני הטעם. משחק מילים, לפי Repas de fins gourmets. 

שושלת בוכניק בטכניון

משפחות בוכניק 

בן דודי רפאל בוכניק (פאלי) מיבנאל צלצל אליי ביום ראשון בהיר אחד של שנת 2012 והודיע לי שהנו מוזמן לארוחת צהריים עם נשיא הטכניון. מוזמנים עימו גם בניו ונכדיו בוגרי הטכניון. מאוד שמחתי לשמוע על האירוע. התרגשתי ששושלת בוכניק מעניקה כבוד לכל הבוכניקים בארץ ובעולם. התאספו לא פחות מארבעים בני בוכניק מיבנאל ומשפחות בוכניק מאשקלון, בני פרז'ון בוכניק ונכדיו, כמו כן גם בני שני קרובי המשפחה העונים לשם רחמים בוכניק. הנשיא עמד על כך שישב על יד רפאל. כבוד גדול לכל בוכניק באשר הוא שם.

עץ משפחות בוכניק או בוחניק מהטכניון : הגזע מתחלק לארבעה ענפים ראשיים, מהם צומחים הבדים המסתעפים לבני הבדים שאף הם מצמיחים זרדים שבח לשם... עץ מהודר.

בד רפאל בוכניק על ענפיו

1. הכרתי את משפחת בוכניק בספאקס : שלמה הבכור, רפאל, אלי (ללו), קלארט ופורטונה.

הקשר המשפחתי בינינו :  נאני אבי רפאל הנו אח לסבתי מצד אבא, לואיזה.
בעבר היו לי ספקות, אולם לאחר ניבור בזכרוני, נזכרתי ששלמה ז"ל היה מכנה את אבא : "יה וולד עאמי, בן דודי". עאמי פירושו דודי מצד האב.  לעומתו אבי ז"ל, הוא היה מכנה את שלמה "וולד כאלתי", כלומר דודן מצד אימא שלי. מכאן הסקתי שססבתי לואיזה הנה אחות של נאני ושל רות פרטוק עליהם השלום.

ממא רותה פרטוק בת מרדכי בוכניק הייתה דודה של אבא וגם דודה של רפאל וקלארט.

 

אם כן אני מניח שנאני הנו אח של סבתי מצד אבא, לואיזה. סבתי נפטרה בגיל 28 ולצערי לא הכרתי אותה. סבתי לואיזה, אשת סבי כמוס.

רפאל-יצחק ז"ל, התייתם מאמו בגיל שמונה ומאביו בגיל עשר.

ירושה כבדה קיבל רפאל מהוריו : אח ושתי אחיות לטפל בהם ולפרנס אותם. כך התחיל הילד מגיל רך לעסוק בענייני פרנסה, חינוך, קניות ובישול. 

ללו סיומבה ז"ל וקלארט תיבדל לחחים טובים וארוכים הכרתי. אבל לא את פורטונה. 

ללו כונה סיומבה משום שאהב אחרי צאתו מסרטי טרזן לחקות את צעקתו האדירה של מלך הז'ונגל : "איוווו... סיומבההה... ללו ז"ל.

שלמה ז"ל, האח הבכור, אז  נשוי לרחל,  היה מוכר לי היטב. הוא ביקר אותנו לעתים. הוא ניגן בכלי המיתר, העוד. ראיתי איך בזמן מלחמת העולם השנייה, הוא הסתופף עם משפחתי בדירת חדר. כואב הלב על סבלם של אנשים רבים אשר נשללה מהם הזכות לדור בביתם וגורשו בהחלטת שלטונות הצבא הגרמני. ביניהם גם אנחנו עצמנו, (מה עוד שאבא נלקח לעבודות פרך).

שלמה גידל חמש בנותיו בנגינה על העוד. שלמה ורחל  ז"ל. לימים פגשתי אותם בדימונה שם התגוררנו, הוא משנת עלייתו ארצה בשנת 1956 ואני ב-1961 אחרי שסיימתי את שרותי הצבאי והצטרפתי למשפחתי שבדיוק עלתה ארצה בסמוך להגיעי לדימונה. 
הנכד של שלמה ז"ל, שלמה כהן הנו רופא ומרצה באוטניברסית בן גוריון. שלמה הנו בנה של רינה. 

חבל שלא פגשתי את ללו לפני מותו. אחותו רותי (קלארט) שתרבה שנים עם בריאות טובה, סיפרה שסבל הרבה. תהייה מנוחתו עדן.

דודי דידו עזריה המכונה מארז' ז"ל דווקא כן ביקר את האחים בוכניק במושבה יבנאל.

פגשתי את קלארט בביתה. ביקרנו אותה רעייתי איילה, אחי נתן ואני. אישה חרוצה אשר קיבלה אותנו יפה ומאוד מתחשק לי להחזיר לה באירוח אצלנו, באותו מטבע. אומרים בערבית-תוניסאית : "קוטרה מן הדם, וולה מייאת סחב". שזה אומר בתרגום חופשי : קשר דם עדיף על מאה חברים. 

שמחתי לשמוע על הבנים והנכדים של בן דודי רפאל. הצלחתם כבוגרי הטכניון ממלא אותי שמחה. היה לי קשר טוב עפ יצחק-רפאל ואף נסתי לבקר אותו יחד עם אשתי איילה, אחי נתן ונכדתי גאיה מקיבוץ גזית.  
היו לנו שיחות רבות מאוד, היה לי העונג להכיר אותו ולשמוע אותו. ת.נ.צ.ב.ה. 
יצחק-רפאל נפטר בגיל תשעים ועוד חודש. נטמן ביבנאל ביום צום גדליה, ג' בתשרי התשע"ט, 12 בספטמבר 201/8. באותו היום בשנה שנטמנה דודה רות פרטוק, באותו היום בשנה שנטמן אחי שלמה בוכניק ז"ל. יהי זכרו ברוך. 

 הבד של משה (בישי) בן פרז'ון

2. משה ז"ל התגורר באשקלון עם רעייתו קולט שתיבדל לחיים טובים וארוכים. משה איש חרוץ ובעל ידע רב מונה למנהל מבטחים בעיר, כמעט מיד עם עלייתו ארצה. הוא סיפר לי כיצד, אבל זהו פרק למאמר בנפרד.

את אביו של משה, פרז'ון בוכניק הכרתי מראייה כשעברתי ברחוב המסגד הגדול במדינה, העיר העתיקה, Rue de la grande Mosquée. הוא עסק במכירת בדים וטקסטילים למיניהם.

יצא לי להכיר את האחים של משה, אליהו ויעקב (ז'אק). אליהו היה מרכז את תנועת הנוער "הנוער המזרחי", אליה הצטרפתי בזמנו. ז'אק מן הסתם הצטלם איתנו לתמונת מחזור של התנועה. התברר לי שז'אק נשוי לבת דודה שלי, שרה. לשאלתה של שרה מה הקרבה שלנו, עניתי : " שתי הסבתות שלנו מצד אימותנו, ממה ביה וממה זמרדה היו  אחיות".   

משה בוכניק היה בחייו בעל הזיכרון הטוב ביותר בענייני הקהילה היהודית בספאקס, בכל מה שקרה בעיר משנת 1920 ועד בכלל,  ובכל הקשור לפלישה הגרמנית לטוניסיה והשואה. הוא הראשון אשר תבע את מדינת צרפת וראש ממשלתה על כך שצרפת  בימי שלטון וישי לא מנעה מהגרמנים לפלוש לתוניסיה כאשר הייתה בעלת עדיפות מספרית ולוגיסטית על הגרמנים. (כנראה ההוראה באה מלמעלה, לתת לגרמנים לפלוש) ועל כך שהבטיחה את שלומם של נתיניה הצרפתים תוך ביטול חסותה על היהודים, גם אם היו נתינים צרפתים ועל הביזה של רכושם וסילוקם מבתיהם. הוא זכה בסכום כסף כלשהו והוא הסביר לי כיצד לנהוג על מנת להגיש תביעה משלי, בה זכיתי. בפגישתנו האחרונה הוא ציווה שאנחנו נמשיך להילחם על מנת שכל יהודי תוניסיה אשר חוו את השואה יקבלו פיצויים וגמלה לכל ימי חייהם. אני מקווה שקרוב רצונו ימומש.

קולט רעייתו הנה אחותה של איבט אשר נישאה לשליח הסוכנות קוקו סעדון. פגשתי את הזוג סעדון הנחמד  בעת שליחותם בספאקס ביחד עם בנם הפעוט חיים, כיום הפרופסור המכובד חים סעדון, היסטוריון ומומחה בכל הקשור לשואה בטוניסיה. 

אני קראתי מאמרים רבים של משה בוכניק במגזין השנתי של La Diaspora Sfaxienne. הוא חתם את כתבותיו בכינוי בישי. נטלתי את הטלפון וצלצלתי אליו יום אחד, בהציגי עצמי כיגאל בוכניק. הוא מאוד צחק והסביר לי מדוע :  בנו נושא אף הוא את השם יגאל בוכניק והוא חשב שהוא האדם היחיד אשר העניק  לבנו את השם הזה. מתברר שלא וישנו עוד אחד  בשם כזה בבאר שבע חוץ ממני. היות ואני לא רשום בספר הטלפונים, הוא מקבל המון שיחות מאנשים שמחפשים אותי.

הבד שדל משה בוכניק מאשקלון יוצג על ידי ליאור קיסוס ואורן ספקטור. 

הבד של משה בוחניק (בישי) מחיפה

3.  מתברר שישנו עוד משה (בישי) בוחניק (עם ח) נשוי ליסמין (סימונה) ז"ל . הנם  הורים  לבנימין (נינו), שמעון (סימון), מלכה יוסף (ז'וז'ו) וחיה (איבון).

נינו אף הוא בעל תואר II מהאוניברסיטה בחיפה בשפות אנגלית וצרפתית, נשא לאישה את זיווה הבת של רפאל אותו הזכרתי לעיל. בנם של נינו וזיווה תומר בן-חן (בוחניק), הוא מצטיין נשיא הטכניון בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים וזוכה פרס פינצ'י.חברי רפאל סיפר על הנכד המחונן הזה.

מלכה (מרלן) בוחניק - אחת הנשכחות, מתגוררת בארה"ב, בעלת שני תארי מסטר ועוסקת בהוראה לחיילים אמריקאים.  

יוסף (ז'וז'ו)  בוחניק – אחד הבנים. היה הראשון שהתחנך בבסמ"ת, את תואר הבוגר והמסטר רכש באוניברסיטת חיפה אשר הייתה בתחילת דרכה אז, ובאוניברסיטה העברית בירושלים.  

מה שידוע לי זה שמשה בוחניק מחיפה קרוב משפחה למשה בוכניק מאשקלון וקרוב משפחה לרפאל בוכניק מיבנאל. אגב גם פרז'ון בוכניק הפטריארך קרוב משפחה לנאני על ידי נישואין. דברים נוספים יתבררו בוודאי בהמשך...                          

חבל שאני לא יודע יותר על המשפחה המכובדת הזו, הייתי מרחיב את הדיבור עליה. 

 הבד של מסעוד בוחניק וז'ליאט 

 4. הבד של מסעוד בוחניק וז'ליאט.  למסעוד וז'וליאט שני צאצאים או יותר, בכללם שמעון בוחניק  ומיכל חדד (בוחניק) אשר בנה הוא דר' ארז חדד -  מצטיין הנשיא.

שמעון הבן של  מסעוד וז'וליאט למד בטכניון, שנתיים אחרי יובל בוכניק, בנו של רפאל.

מסעוד בוחניק הנו דוד לבני משה בוחניק מחיפה. 

אני מקווה שעוד דברים יתבררו בהמשך. ישנם עוד שתי משפחות בוכניק באשקלון ועוד אחרות, נמצא את ההזדמנות להזכיר אותן בהמשך, לאחר שיתרחבו ידיעותינו. 

נזכיר שנכדתו של יוסף (סוסו) בוכניק - השמש המיתולוגי של בית הכנסת בית-ל בעיר ספאקס -, שושנה בוכובזה, ילידת ספאקס (1959), הנה סופרת מאוד מוערכת ועתירת פרסים בפאריס בירת צרפת.

***

תחפשו בגוגל את המונח : שושלת בוכניק בטכניון, דפדפו וחפשו את בעמודים 34-35 את חידת משפחת בוכניק, ניתן היה להשיג בזמנו, מספר גיליונות של החוברת אצל יובל בוכניק.

מעניין לקרוא על אנשים השייכים וקשורים למשפחת בוכניק-בוחניק ועל הנסיבות ההיסטוריות שהם קשורים בהן.

 

:  תגובתה של מרלן

תודה על האימייל שלך

אתה שואל על משה בוחניק (או בוכניק) ז"ל מאשקלוןץ נדמה לי שהוא בנו של פרז'ון בוחניק שהיה נשוי לקולט (אני לא בטוחה). אני חושבת שהיה אחיה של גיסתי זיזי, אשתו של שמעון (סימון) בוחניק מירושלים. אני מקוה שיש אמת בידיעה הזאת - לא בטוחה.

תודה לך שוב, הרבה הצלחה בפרוייקט שלך והרבה בריאות ונחת.

אשמח לקרוא דברים חדשים שתכתוב.

מרלן

http://www.amit4u.net/blogs/?blog=20&bdID=2822

הבו לנו מחעילה

מנהג בקשת סליחה

לקראת יום כיפור ובצאת יום הזיכרון, כל אחד מאיתנו אמור לבקש סליחה מחבריו, קרובי משפחתו, איחיו, מכריו ולכל איש שנראה לנו שיש מקום לגשת אליו בבקשת מחילה.  השם סולח לנו על עברות כלפי המקום אבל לא עבור עוונות בין אדם לחברו. על כך עלינו לסגור עניין אחד מול השני, עד כמה שזזה נשמע רגיש.  אילולא כן, נישאר בחוב שלא יכופר.

אני טעיתי כלפי דוד : סיפורו של אמיר

ביום שבת 21 באוקטובר 1967, ישבתי עם אחי יוסי  ואלתרנו שיטה שתאפשר לנו באמצעות קודים להחליף בינינו, ויזואלית, מידע לגבי משחק קלפים הנקרא בלוט (Belote). על פי סימנים מוסכמים בינינו יוסי היה מעביר לי אי אילו קלפים יש לו ביד ואף אני עשיתי כך. אז שיחקנו מול שני הדודים שלנו, מירון ורחמים וניצחנו. השניים, שועלים וותיקים ומנוסים לא האמינו למראה העיניים שלהם גם כשהפסידו את משחק החוזר. עוד ניסיון שלישי לא צלח להם.

אז דוד מירון קבע שנתחלף בפרטנרים. ברגע זה, השתנו כללי המשחק והתגלה שהמלך הוא עירום ואין בשורה בישראל. דוד כעס מאוד. הוא קיפל את משקפיו והכניסם בכיס מעילו תוך ביטוי רוגזו :

—   הסבר בבקשה...

—  מעשה קונדס דוד, התגוננתי, לא יותר.

—  זאת רמאות מהולה בקונדסות. לא תשחק איתנו יותר.

—  רשמתי לפני...

 —  אל תענה לי וצא מהחדר.

יצאתי מהמקום אכול בעלבוני. כמו במקרים כגון אלה, חיפשתי להצדיק את עצמי. דוד רחמים היה יכול להתערב ולהמתיק את הגלולה המרה הזאת. רק רצינו לצחוק, מדוע להוציא עלי חוזה ? אני לא ילד, אני רץ לקראת גיל 28, יש צורה להתבטא ולהביע תגובות. 

האסון 

בשעה 11 בערב, ניגשתי למפעל הטקסטיל "קפטאן" למלא את תפקידי כאומן אריגה. מחוסר מזל, הפסקת חשמל תפסה אותנו מתחילת המשמרת, התאספנו מובטלי מעש מאונס בחדר האוכל המואר בתאורת החירום, מנסים להעביר את הזמן בשיחות חולין, בשאון רב. הדיאלוגים שהיו מעניינים בראשיתם החלו לשעמם ולדעוך עם חלוף השעות. יש ששיחקו עם קופסאות גפרורים הנזרקות מעלה בתנועת קפיצית של האגודל המשתחרר  מאצבע האמה. הקופסא נופלת והניקוד נקבע לפי שהיא נופלת בעמידה, על הצד הזה או האחר. השקט השתרר כשרדיו הטרנזיסטור נתן את החדשות הרעות :

"אח"י אילת הוטבעה סמוך לפורט סעיד על ידי טיל טורפדו אשר נשלח על ידי המצרים, בשבת 21 באוקטובר בשעה 17:30. ישנם עשרות הרוגים זה עתה. מחכים להמשך ידיעות. איזה אסון !  אלוהים, איזה אסון !

יצאתי את חדר האוכל. אלוהים, איזה אסון ! כמה הרוגים ! אני רותח כולי, מידת האסון זעזעה אותי... ברגע שהייתי עסוק בריב קטן על שטויות, ריב של ילדים שמשחקים גוגואים. אלוהים, איזה אסון ! אני נכנס למחלקה השקטה לא כהרגלה. אני יושב-צונח על גליל שתי*, ואני חוזר משחזר את הידיעות האחרונות אשר שמעתי ברדיו ותוך כדי מחשבות על גודל האסון, העיניים שלי נעצמות. 

אליהו

 בנים לא נים אני רואה איש בא בימים מתקרב אלי... הוא מניח כף ידו על כתפי... המגע שלו מטיב עימי... אני פוקח עיניים : זהו אדם מבוגר מאוד אשר לא הכרתי. מעניין, אני מכיר את כולם במחלקה הזו ומחוץ למחלקה. האיש לבוש לבן, בצניעות, אבל בגדיו נקיים. מה שמושך תשומת לבי, זה הזקן הלבן המטופח שלו. אני מחליט לדבר איתו :

—   איזה אסון !

—  כן, טורפדו פגעה באניית חיל הים...

שקט. אני ממשיך לפרשן את האירועים...

 —  אסון גדול...     

—   כן, בל יתואר במילים. אבל היית שפוף לפני ששמעת את החדשות... 

—  היה לי ריב עם הדוד מירון.

—  שמתי לב שלא היית כמו תמול-שלשום.

—  סבא אתה מדבר כמו אחד שהכיר אותי מקודם.

אני מביט על האדם המבוגר הזה, עושה לי טוב לדבר איתו, בא לי לשפוך מולו את מר ליבי. אף על פי  ששבר נרגעתי..

—  הכרת אותי מקודם ? אני שואל את הסב המקסים.

—  אתה מוכר לי מתמיד. הדוד שלך אוהב אותך בני.  

—  אם כן מדוע העליב אותי ?

—  אל תידבק בקטנות. יתכן שהתנהגותך הפתיעה אותוו.   זכור : מי שאוהב אותך, יתכן שיגרום לך לבכות, הייתה אומרת אימא שלך...

—  אלה מילים שלה. אתה מכיר בני משפחתי ?

—  כולם.

—  סבא, טוב לי בחברתך. הייתי רוצה  לראות אותך לעתים קרובות.

—  כל פעם שתצטרך אותי, אהיה כאן לידך.  מה אתה עומד לעשות ?

— בתום המשמרת, אני אעבור דרך השוק לקנות צרור שפינז' ואקח אותם לדוד. זאת תהיה הזדמנות  נאותה לבקש סליחה.

—  ובכן, תעשה את זה בני.

—  מה שמך סבא ?

— שמי אלי. אליהו.

— קום ! הפסקת החשמל הסתיימה.  זהו אהרון, הסגן הנאמן שלי שמעיר אותי משינה עמוקה.

— אהרון איפה הזקן ?

— איזה זקן ? לא היה פה שום זקן.  היית לבדך, שקעת בתרדמה כל כך טובה שלא רציתי להעיר אותך.. החשמל חזר לפני כארבעים דקות. טיפלתי במה שיה לטפל, כתבתי את הדו"ח. מה שנשאר זה להדפיס את הכרטיסים ולעוף הביתה.

שמעתי אותך אומר "אליהו" בשנתך .

—  אמרתי אליהו ? 

סליחה

בשש וחצי בבוקר נכנסתי לבית הדודים מירון ורשל. הם קיבלו אותי יפה מאוד. דוד חיבק אותי ואימץ אותי על החזה החסון שלו. נצמדתי אליו בכיף. מסרתי את השפינז' לדוה שלי. שתינו תה מהביל ביחד. כעבור מחצית השעה נפרדתי מהם. 

—  להתראות, אני הולך לישון. אוהב אתכם. 
— תשוב לשחק איתנו אמיר... 
— לא דוד, אני עם הבלוט*  הפסקתי.  

— אתה לא נראה טוב. מה קורה ? מששהו מטריד אותך ?חקר אותי דוד.

—  כן, אונית חיל הים אילת טורפדה על הצוות שלה ליד פורט סעיד. יש עשרות חללים.

— איזו מכה !

בדרכי הביתה, אל רעיתי ובנותיי אני חושב אנחנו נמצאים בהר געש של אלימות, האזור שלנו רותח וקשה לעצור את מכונת המלחמה, עד כדי כך שהסיפורים הקטנים שלנו מתגמדים ומאבדים מחשיבותם.

על כן , טוב לנקות את השולחן, לסלוח לאחרים ולבקש סליחה ומחילה על טעויות שלנו.

הבו לנו מחילה בשעת הנעילה !  

ביאור מילים : 
גליל שתי * : הבד נוצר מהצטלבות של חוטי שתי וערב. גליל שתי הוא גליל מתכת עליו מגוגלגלים חוטי השתי. 
בלוט * :    משחק קלפים, Belote. בערבית- טוניסאית פירוש המילה בלוט הוא שטיויות.